'הנודע ביהודה'

רבי יחזקאל סג"ל לנדא (או לנדאו); נקרא גם ה'נודע ביהודה' על שם ספרו; (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 7 בנובמבר 1713[1] - 29 באפריל 1793), רבה של העיר פראג ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18.

 נולד ב-1713 בעיר אפטא בפולין, לחיה (בת רבי אברהם יהושוע הרשל מקרקוב) ולר' יהודה, נצר למשפחה המיוחסת לרש"י. למד בערים אפטא וברודי. לצד לימודי החומש והתלמוד למד גם קבלה. בגיל 18 נישא לבתו של ר' יעקבק'ה מדובנה. בשנים 1734 - 1746 היה דיין בעיר ברודי, וב-1746 התמנה לרב הקהילה ביאמפול. ב-1755 קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

 עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה.

 כרב העיר פראג הנהיג את הקהילה ביד רמה, התקין תקנות רבות, וייסד ישיבה שהעמידה תלמידים רבים. בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה; כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789 עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם.

 בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג השטיר"ל (acipenser ruthenus pygmaeus) האסור לאכילה. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט, ובמעמדו כגדול הדור הביא לסיום הפרשה.

 ספריו:

     * נודע ביהודה - שו"ת

    * מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס

    * ציון לנפש חיה (צל"ח) - חידושים על הש"ס

    * דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך

    * אהבת ציון - דרשות בהלכה

    * דורש לציון - דרשות בהלכה

    * דרושי הצל"ח - דרשות באגדה

    * דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה